רש"י על דברים כ״ג:ה׳:א׳-ב׳

« רש"י על דברים כ״ג:ד׳ רש"י על דברים כ״ג:ז׳ »

5 שפתי חכמים פתח ↗

על העצה כו'. דאל"כ ל"ל דבר, הל"ל אשר לא קדמו וגו'. אלא ה"ק קרא על הדיבור כלומר על העצה אשר לא קדמו וגו', כלומר ובשביל דבר זה נמי. ור"ל דאשר, כמו ואשר:

5 מזרחי פתח ↗

על דבר על העצה שיעצו להחטיאכם כדכתיב בדבר בלעם. ותניא בספרי כשהיא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב דאם לא כן על דבר למה לי הוה ליה למכתב על אשר לא קדמו אתכם אלא על כרחך לומר דה"ק על דבר העצה ועל אשר לא קדמו אתכם ואשר שכר עליך:

5 דברי דוד פתח ↗

על דבר, על העצה שיעצו כו'. מתרץ יתור לשון על דבר אלא מורה על דברי העצה ונמצא שחסר וי"ו וה"ק על דבר אשר לא קדמו כו'. ואע"ג דמצינו לשון זה הרבה פעמים כמו על דבר פעור ועל דבר כזבי נראה דשאני הכא דנזכר בפירוש אח"כ מהו הדבר דהיינו אשר לא קדמו ע"כ הוה על דבר מיותר משא"כ במקומות הללו לא נזכר אח"כ מהו. ובעל דבר שרי אשת אברם הוצרך רש"י לפרש ע"פ דיבורה ששם מיותר כולו על דבר שרי כו' כי מפורש הוא לפני זה מש"ה הוצרך לומר ע"פ דיבורה כו'. ומאחי הגדול מהור"ר יצחק הלוי ז"ל שמעתי דבר הגון בזה ע"ד הגמרא בפרק המקבל ק"ז: ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית ואחד מהם נזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת, ע"כ אמר אשר לא קדמו ולא אמר אשר לא נתנו אלא דעל פת של שחרית קאי, דאם היו, מקדימין להם פת של שחרית לא היו מתאוים לאשה אלא היו נזקקים, לנשותיהם נמצא דהך עצה עצמה שיעץ להחטיא את ישראל היתה מחמת אשר לא קדמו כו' וכל זה היה בעצת בלעם הרשע. ודרך זה נכון הוא מאד:

5 על דבר. עַל הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ אֶתְכֶם לְהַחֲטִיאֲכֶם:

6 בדרך. כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּטֵרוּף ספרי:

5 גור אריה פתח ↗

על העצה וכו'. דאם לא כן, הוי למכתב 'על אשר לא קדמו', מאי "על דבר":

5 משכיל לדוד פתח ↗

על דבר על העצה וכו׳. דאל״כ ליכתוב קרא על אשר לא קדמו ומאי דבר אלא מוכרח לדרוש על דבר ממש דהיינו העצה אך ק׳ דא״כ אשר לא קדמו מלתא באפי נפשה היא וכאילו כתיב ואשר לא קדמו וא״כ הו״לל דבר בקמ״ץ כי דבר בשו״א הרי הוא סמוך ולפי הדרשה אינו אלא ענין בפ״ע ונראה דשפיר שייך הסמיכות וה״ק בא וראה עד היכן הגיעה שנאתם של מואבים כי עם היות דמעיקרא לא רצו לתת להם אפי׳ פת חריבה וקיתון של מים אלא בכסף מלא דנראה שהיתה עינם צרה מליתן להם אפי׳ מים ואפ״ה אח״כ כדי להחטיאם לא מנעו מלזבוח זבחי ריב לרוב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ועוד היו מוכרים להם בזול כנר׳ ממארז״ל שהיתה זקנה מבחוץ וילדה מבפנים זקנה אומרת בשוה וילדה אומרת בא ומדוד וטול ויין עמוני אצלה ומשקה אותו וכו׳ הכל בותרנות גדולה כדי להחטיאם. וז״ש על דבר מה שיעצו להפסיד ממונם להחטיאם עם היות אשר לא קדמו וכו׳:

5 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה על דבר, על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם ספרי רנ. ע"כ. קשה לי על דברי ספרי־רש"י אלה מעין ששאלתי על דברי ראב"ע להלן בפסוק יד, דהיינו: הרי הפסוק פורט את סיבת האיסור, ולמה לי אפוא למצוא סיבה אחרת בדרך הדרשה? וצריך עיון. פ' כי־תצא תשנ"א וראה רא"ם על אתר. לדבריו, הדיוק הוא מיתורה של תיבת "דבר", שכן במקום אחר נאמר "על אשר מריתם את פי" במדבר כ, כד ולא נאמר "על דבר". לפי דרשה זו: "דבר" רומז לדיבור. היינו: העצה של החטאת עם ישראל. ושיעור הכתוב יהיה: על הדבר ועל אשר לא קדמו וכו'. וראה הערת הרב איתן שנדורפי שי' להלן פסוקים ח-ט.

« רש"י על דברים כ״ג:ד׳ רש"י על דברים כ״ג:ז׳ »